שחרור בערבות של אחות, שהעניקה טיפול לפצוע, שהיה מבוקש ע"י כוחות הבטחון - פסקדין

זהו ערר יוצא דופן בנסיבותיו.

העוררת, דינא תחסין נמר עיסא, תושבת מחנה הפליטים בלטה בשכם, ילידת 1984, הינה אחות במקצועה העובדת בבית החולים בשכם במחלקת טיפול נמרץ.

בחודש מרץ 2008 נעצרה העוררת במחסום שבין אבו דיס לבין בית לחם, וזאת לאחר שנחשדה בביצוע עבירה בטחונית. על פי החשד כאשר הלכה לחפש דירה לשכירות במחנה בלטה, הגיעה לבית וכאשר הייתה בתוכו נגשה עליה השכנה וביקשה ממנה להתלוות אליה לחדר אחר כדי להראות לה משהו ואז ראתה  את אחיה של השכנה, מבוקש ע"י צה"ל כשהוא פצוע ברגלו. העוררת שוחחה עימו, והוא סיפר לה כי נפצע מירי של הצבא הישראלי וביקש שתסייע לו בחבישתו וזאת מכוח היותה אחות. העוררת הסכימה לבקשה ואמנם טיפלה בפציעה וחזרה לשם כדי לטפל שוב בהחלפת התחבושת. על פי דבריה במשטרה ידעה כי הוא מבוקש, אך חשבה כי הוא ברשימת אלה שניתנה להם חנינה. לשאלה מדוע הגישה סיוע למבוקש, השיבה כי מבחינה הומניטרית העריכה כי זה מותר ועשתה זאת מתוקף מקצועה.

כאשר ביקש ממנה החוקר אם יש ברצונה להוסיף משהו, ענתה:

"אני מתחרטת על מה שעשיתי כי אני לא יודעת שמדובר במשהו בטחוני, ואני לא אעשה זאת שוב".

נגד העוררת הוגש כתב אישום שעניינו סיוע לעבריין עבירה לפי ס' 57 לצו בדבר הוראות הבטחון, וזאת כאשר חבשה את רגלו הפצוע של המבוקש.

התביעה הצבאית ביקשה מביהמ"ש לעצור את העוררת עד תום ההליכים המשפטיים וזאת לאור מסוכנותה של העבירה והעובדה כי היא עלולה לחזור לבצע עבירות מסוג זה בעתיד במיוחד באפשרות שתטפל גם במבוקש הנדון.

הסנגוריה הדגישה בפני את העובדה כי מתוכן הודאתה של העוררת שכבר עצורה כחודש וחצי ניתן ללמוד כי עשתה את הדברים בטוב לב ואף אם עברה עבירה של סיוע לעבריין אין בביצוע עבירה בנסיבות שנעשתה כדי להצביע על מסוכנות מיוחדת וזאת במיוחד לאור מקצועה של העוררת שהוא אחות.

סנגור המלומד של העוררת עו"ד סאמר אגברייה הדגיש כי העוררת נמצאת בטראומה כתוצאה ממעצר, כי אין לה הרשעות קודמות וכי זה המקרה שיש לשחרר בתנאים על פי שיקול דעת של ביהמ"ש.

הסנגור המלומד הוסיף כי על פי שבועת היפוקראטס הייתה העוררת חייבת לטפל במבוקש וזאת מכוח חובתה המקצועית.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, החלטתי כי בנסיבות תיק זה אין זה המקרה שיש לעצור את העוררת עד תום ההליכים. מקריאת הודאתה של העוררת במשטרה, הסתמן הרושם שהעוררת, הגם שבצעה עבירה, פעלה במקרה זה כדי לסייע לפצוע למרות שידעה שהוא מבוקש, סברה שהוא מאלה שניתנה לגביהם חנינה.

אין אני קובע כי הגנת שבועת הרופאים תסייע במקרה זה לעוררת במשפטה, שכן שבועת הרופאים מתייחסת לרופאים בלבד, אולם אין ספק כי חובת הטיפול בפצוע חלה גם על אחיות וזוהי ללא ספק, נסיבה מקלה.

סבור אני כי במקרה זה יש למצוא חלופת מעצר הולמת ולפי כך אני קובע כדלקמן:

א.      העוררת תשוחרר בערבות עצמית בסך 70.000 ש"ח.

ב.      העוררת תדאג כי שני ערבים טובים יחתמו על ערבות בסך של 50.000 ש"ח כל אחד וזאת להבטחת התייצבותה במשפט.

ג.        העוררת תפקיד במזומן בסך של 9.000 ש"ח להבטחת התייצבותה כאמור.

ניתנה היום, 30 באפריל 2008, כ"ה בניסן התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתקים של החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: לש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: